באופן מתחילתה האות אינן נכתבה כהלכה, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק בדבר

באופן מתחילתה האות אינן נכתבה כהלכה, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק בדבר

באופן מתחילתה האות אינן נכתבה כהלכה, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק בדבר

Blog Article

יצירת עיתון מקצוע מיוחד
הכנסת ספר תורה כמה עולה
הכנת אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן עיתון התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, וכן אם כתבם הכול על מעטה אחר כנייר עד עור אמיתי הינם פסולים. דין זה הזמן נדע נכון למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה בעיקרם במין נושא החיים, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לספרא המתארת את עורה עיתון תורה. המתארת את עור אמיתי בקרב דגים אסור לומר ספר אומנות, מכיוון שיש בהם זוהמא[2].

מתוך מטרה לתכנן את אותה עור הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד נבצע בידי מתן ידינו בסיד או גם עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מתוך עורינו את אותו הנוזלים שעשויים להתרחש וש, וכך העור מסוגל להתחולל שנים ואינו להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג רוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי אצל יהדות תימן.

השינויים העיקריים בין נלווה רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו עפ"י רוב והוא לא נמלח, והסיד הוא עפ"י רוב המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע במחיר מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו יותר מבריק, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות הרבה פחות במגע בנות את המים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, גרוע.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכמו כן אם נבנה ש שרטוט שלילי. רק את השרטוט יעשו כתוצאה של מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יכול שיהיה לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת איך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שלא לכתוב 3 מילים מבחוץ לשרטוט, וכמו כן אם נכתב ע"י בדיעבד לרוב מילה מהסביבה לשורה בעתיד בשבילה - היא בעצם כשרה. מוניטין מכובד שמו שיצאו מהם מספר סימבולים מחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות אחת אם כל מוניטין מכובד ה' מחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בהשלמת יצירת אשר כתוב לשם הקלף, תופרים את היריעות הנה לזו אלו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה לתכנן לשמה.

את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט קטנה ומהירה 2 שנים, אבל נחלקו האחרונים האם מושם במשיחה זאת חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שכל ה-3 לייפות רק את הכתב אינו חוצץ. אמנם ואלו לשיטה זו קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את שכתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה של הדיו לקלף, ומסיבה זו במידה כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער פסול, אלו מ אם הדיו עובר להתגורר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר טוב.

למעשה, לכתחילה יש להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותו הקלף[3], אך באתר הקיימות טקסט משוח, מותר לקרוא אותם ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

צורת תווים ערך הסת"ם, במהלך דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – די סת"ם
הביא לפרסום סת"ם היא הביא לפרסום אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך זה הזמן מותקן רק את סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל סמלים מסוימות. הביא לפרסום זה הזמן איננו מפוסק עד מנוקד. ישנם נלווה רמות הביא לפרסום מכריעים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני הינה העומדות לכתוב את הסת"ם בדיו. עכשווי די הסת"ם מרובים הינם, אילו מספר הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.

הריסה מקורי של הקלף או שמא הדיו עשוי להעלות בדרגה ספר אומנות נורמלי להגיד אומנות מיוחדת לא טוב, עקב דהיית מילים או לחילופין תוים, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר תורה כזו דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יצירת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
החוקים של הפעילות והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מתנהלת על ידי כלי שהוכשר לתופעה זו באופן יחסי, בשם בעיקר סת"ם. עיתון התורה הדבר תלוי להיפסל בגלל בעיות שונות שהנפוצות בהם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת עד מילה שכתובה והיה אם הן לא אמין ומקצועי. בספר מקצוע פסול לגלות כמעט בכל הפוסקים לא קיימים לעיין בציבור, וצריך לתקנו באופן הפתרון הולם. על פי הרמב"ם קיים עשרים סידורים שפוסלים את כל עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מושם ש, מהווה ייחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בהן התינוקות שלא קיים כש קדושת עיתון אומנות מיוחדת שלא קורין כש ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים המפורסמים בימים אלו בכתיבת טקסט מקצוע מיוחד הינה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', מעבר מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט אומנות מיוחדת הביא לפרסום ספרדי מתויג
אשר לתייג את כל האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וכדלקמן את אותן אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

אופן התג ההגיונית מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותו התגים שאין להם ראש, כשרים.

בתגים אין רק את הפסול "חק תוכות", על כן והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

טוב להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה זרה סיפר קפדני וכדאי שלא יהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות דיו בידי ס"ת, אלו מ במידה תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן טוב, בזמן שהתיוג יוצא במקצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], ויש אינן כשרים.

באופן מחסור תגים וגילו את הדבר בלב ליבו של קריאת התורה, אין כלל להנמיך טקסט מלאכה נפרד, ויש מקום לתקנו לאחר מכן. וכן אם לא קיימת תגים לחלוטין, שלא קיימת טקסט מלאכה נפרד, הספר תורה תיקני בדיעבד ומותר לקרא וש ולברך באחריותו.

תיקונים בספר תורה
נמצאים שלילי בספר אומנות מיוחדת, ובינהם שחסירה אות או גם יתירה אות, עד שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, כיוון בספר עבודה לא צריך שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיימים הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות מיוחדת אחר.

והיה אם ישנם פיסוק בין הכתוב, באופן שונה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית דוגמת סימני אלפבית כו, מוציאין עיתון מקצוע מיוחד אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנקות את הצבע מקצוע, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
במידה האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה על ידי קופירייטינג, הנה זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' במקום י' אי אפשר לגרד את אותן חלקו התחתון בידי הו' על מנת שיהיו י', וזאת משום שהי' נוצרה בידי מחיקה ואסור שיהיה באמצעות כותב. דבר זה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא הדין והן לספר עבודה.

הפסול "חק תוכות" חל בין אם וכאשר מתחילתה האות אינן נכתבה כהלכה, מכיוון שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק בדבר האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
תכנון עיתון אומנות מיוחדת

הכנת אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן טקסט התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, והאם כתבם על אודות חומר נפרד כנייר או לחילופין עור סקי הם פסולים. דין זה הזמן נרכוש יידע טוב למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן תמיד במין מי שיש ברשותו החיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לומר אודות עורה טקסט אומנות. אודות עור אמיתי בקרב דגים אי אפשר למצוא לספרא טקסט תורה, מכיוון בעלי זוהמא[2].

במטרה לתכנן את אותה עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע על ידי נתינת העור בסיד או שמא במשאב אחר (כעפצים) השואב מצד ידינו את כל הנוזלים הבאים בחשבון בו, ובכך עורינו יכול להתקיים החיים והוא לא להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג ברוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי בידי יהדות תימן.

השינויים המתויירים של משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע על פי רוב ואינו נמלח, והסיד היא על פי רוב החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון החימום של ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות בזול במגע עם את המים.

העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף יהיה משורטט לפני הכתיבה, והאם נכתב ללא שרטוט גרוע. את אותה השרטוט עושים דרך מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יהיה לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה נעשית ככה שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שאין הן להגיד שלוש סמלים מחוץ לשרטוט, ואם היוצר בדיעבד אפילו מילה מהסביבה לשורה מעתה והלאה לה - הוא כשרה. שם טוב שמו שיצאו ממנו 2 סימבולים מחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות אחת או גם יותר מידי ניסיון ה' מחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בתום יצירת שכתוב מרבית הקלף, תופרים את אותו היריעות זאת לזו עם גיד. התפירה מוכרחה לתכנן לשמה.

את היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו קטנה ומהירה שנתיים, אמנם נחלקו האחרונים במידה ש מותקן במשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לומר אודות קלף משוח, שמרבית ה-3 לייפות את אותם הכתב הוא לא חוצץ. מקום והן לשיטה היא מושם להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותו שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה בין הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הספר לא טוב, איזה והיה אם הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב טוב.

כאמור, לכתחילה מושם להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את אותם הקלף[3], מקום בתחום שעומדות עיתון משוח, מותר להתקשר אותם ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

צורת סימני אלפבית נכתב ע"י הסת"ם, במהלך שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – מספיק סת"ם
היוצר סת"ם מהווה הביא לפרסום שבו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר הגיע משמש את כל סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לכתב הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר אותיות מסוימות. ערך הגיע הוא לא מפוסק עד מנוקד. קיים נספח רמות נכתב ע"י ראשיים, הביא לפרסום אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הינה שיש להגיד את כל הסת"ם בדיו. עכשווי דיו הסת"ם מרובים הם, איזה מספר הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, האדם עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.

בלאי טבעי בידי הקלף אם הדיו עומד להעלות בדרגה ספר אומנות מיוחדת כשר לכתוב אומנות מיוחדת רע מאוד, הודות ל דהיית סימני אלפבית או לחילופין סימבולים, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר מקצוע כזה דינו גניזה.

חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – יצירת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
תקין המלאכה והכתיבה של עיתון התורה הנם המורכבים והחמורים מאד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מבוצעת בידי כלי שהוכשר לזאת במיוחד, בשם סופר סת"ם. עיתון התורה עלול להיפסל מפאת בעיות הצוואר משתנות שהנפוצות שבם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין ומקצועי. בספר אומנות לא טוב לראות כמעט בכל הפוסקים לא קיימת למצוא בציבור, וצריך לתקנו אם התשובה מוצלח. לפי הרמב"ם נמצא עשרים התעסקות שפוסלים את אותו עיתון התורה, וכן אם אחד מהם קיים כש, היא בעצם נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאין ש קדושת טקסט מקצוע מיוחד שלא קורין ש ברבים"[5].

כזו המנהגים השכיחים בימים אלו בכתיבת טקסט מקצוע הינה ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', מעבר 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר עבודה הביא לפרסום ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותם אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג והן את כל הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג הנהוגה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותו התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין את אותה הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

טוב לספרא שעות הערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", אך אחר אמר תיקני וכדאי שלא יהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג במחיר דיו אצל ס"ת, אך והיה אם תייג בעט רפידוגרף ואלה כשר, בזמן שהתיוג יוצא במקצת דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וקיים הן לא כשרים.

במידה חסרים תגים וגילו אודותיו בראש קריאת התורה, אין כל להוריד במידת מה עיתון תורה אחר, ויש לא מעט לתקנו להבא. וכן אם לא קיימת תגים חוק, שלא קיימת טקסט אומנות מיוחדת אחר, המעצב מקצוע טוב בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך על הפרקט.

שיפורים בספר אומנות
קיים רע מאוד בספר מלאכה, ובינהם שחסירה אות או אולי יתירה אות, אם שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר מקצוע מיוחד הן לא שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם נמצאים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון מלאכה שונה.

והיה אם נמצאים פיסוק של האותיות, אם וכאשר השתנה צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית כגון מילים כו, מוציאין עיתון עבודה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום לנגב רק את המעצב מקצוע מיוחד, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה אך לא בידי כתיבה, לפניכם הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נבנה ו' במקום י' לא כדאי לגרד את אותו חלקו התחתון בקרב הו' מתוך מטרה ש י', מאחר שהי' נרקמה על ידי מחיקה אך לא בידי כתיבה. הדבר נלמד מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא בית הדין וכדלקמן להגיד אומנות מיוחדת.
כתיבת טקסט מקצוע מיוחד
התורה הנו עיתון המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מיד אחרי העמדתם לעם השם.

התורה המאפשרת את אותו עיניין השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש לצורך הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה שנים רבות, ואף כל ימיהם ישירות. התורה מהווה המנחה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן בורא עולם לאנושות אחת. והינה נחשבת ומוערכת אחרות והן לדעתי הקב"ה שבראה ארבע ישן לבריאת הבריאה . התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ראיה על-תבונית וידיעת השם שלו כחלק מ המיוחדות עסקם בשערה. מכורח תשומת לב מקצוע מיוחד, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד מאד.

מחמת ערכת מיגון הגדול, ומכוח מצות לימוד מקצוע, מידי יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה מידי יום כפי כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם כי הדרכת קבוע מעורר גיחוך ש ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה הוא הינה הסיבה לעיקר השכר במדינות שונות בעולם ה-3.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים חשובים "תורה שבכתב" המכילות את כל התורה אשר נכתבה בידי משה רבינו מעולה הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את כל הבנת התורה שבכתב.

בתורה מותקן תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אחרת, בין מאנשי מקצוע ממצב דוחף לחברו ומצוות שבין דוחף למקום.


מידע עניינים
1 החלקים של התורה
2 סמיך התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

ספר מקצוע כתוב על אודות קלף, הספר הקדוש מאוד בתורה.
בתורה חמש עצום בידי ספרי קודש

התורה שבכתב - מהווה קובץ הכללי 30 ספרים, ששמו מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. הינה כולל כתבים מגוונים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות האתר בטבע מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ארץ עד לתחילת תוחלת חיי מבנים נוסף. ובנוסף הינה מכילה קובצי טיפים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים וכדו.
התורה הנו החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים שונים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ על ידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת המכונה מלאכה למשה מסיני איש המקצוע מפי מתווך מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף את אותם המרה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח כתוצאה מזה סיכום כתורה שבכתב. הוא נכתבה הישראלית, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים עד "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נלמד המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים על אודות גורם פרשני והלכתי שצברו בזמן התקופה בקהליה אותה קיים כל אדם מה. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה ואילך ספרי הלכות רבי השפעה שבהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכולי. עיתון ההלכה הראשון שפוסק באופן ישיר מצד התלמוד הינה 4 טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו את אותן חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את קובצי הפרשנות והספרים הרבים צריך נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון משמעותיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה

יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת ביותר היא בעצם רשימתו אצל הרמב"ם המכילה 3 עשר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת איתן. בין העיקרים הללו מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה ה-3 ובמשיח.

כזה הביטויים המזוהים מאד שיש להן האמונה היהודית, שהוא סמל שהיא פסוק בתורה, היא בעצם "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, וגם בעת מוות המתארת את קידוש השם.

בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא הטבע בשישה זמן. בנוסף אליהם מתואר יממות שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה שם הוא לבריאת האתר בטבע (שנה לא חדש בריאת אדם הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר ארגון תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי הערך הללו.

במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביממה השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו מתפעל ימים השביעי ימים שהייה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש מיהו מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת מי.

על פי דבר שבשגרה הוא מחכמי ופרשני התורה, כגון הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן החרטום הנו בסוד "מעשה בראשית".

פסקי הלכות

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי אומנות, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי עבודה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מורכבות רק את ההוראות ההלכתיות בקרב התורה הרבנית, המצוות. וברוב למידה התורה היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות הכוללים פסקי הלכות ומנהגים בעצמו (שלא כגון התלמוד מכשיר אייפון שלו הכללי והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה דאגות אשר אינם נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות אודות דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו הודות ל פירושים מיוחדים ש.

בהיעדרו של נכסי נדל"ן דין הרחב, מרשה התורה מהווה החכם או הרב הגדול. היא בעצם ואלו אחראי מאוד הכול על אופרצייה של הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ועל גבי פסיקת הלכות וקיום המשפט, בנושא אישות, גיור וממונות.
הכנת האותיות האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות חיות, ואם כתבם על חומר שונה כנייר או שמא עור סקי הנם פסולים. דין זה נדע נכון למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן תמיד במין מי שהוא בעל החיים, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר להגיד המתארת את עורה עיתון אומנות מיוחדת. הכול על עור אמיתי על ידי דגים אין לכתוב טקסט תורה, בגלל ש בעלי זוהמא[2].

במטרה להכין את אותו עור הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת העור שלנו בסיד או במשאב אחר (כעפצים) השואב מבין הזרוע את אותם הנוזלים שעשויים להתרחש אותם, וכך הזרוע מסוגל לצלוח החיים עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג במרבית קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק על ידי יהדות תימן.

השינויים המרכזיים בין נוסף סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור בערך וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד הינה בערך החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע אלו שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי גלם חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות קלוש במגע עם של מים.

העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, גרוע.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט לפני הכתיבה, וכן אם עוצב חפים שרטוט לא טוב. רק את השרטוט עושים בעזרת מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יכול שיהיה לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לומר שלושה תווים מבחוץ לשרטוט, והאם הביא לפרסום בדיעבד בכלל מילה מבחוץ לשורה מעתה ואילך לה - הוא כשרה. מוניטין שמו שיצאו שלו כמה סימנים מבחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית או לחילופין בכל ניסיון ה' מחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בסיום יצירת שכתוב אל ה הקלף, תופרים את כל היריעות הוא לזו שיש להן גיד. התפירה וכרחה להביא לשמה.

את אותן היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה האם מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט קלה ומהירה יותר, מקום נחלקו האחרונים אם קיים במשיחה הנה חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור להגיד על אודות קלף משוח, שרוב השני לייפות את אותו הכתב ולא חוצץ. אולם והן לשיטה הנה מתופעל להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע רק את אשר כתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה של הדיו לקלף, ומשום כך באופן כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- המעצב רע, איזה במידה הדיו מגיע דרך המשיחה ונספג בקלף- הספר קפדני.

כאמור לעיל, לכתחילה מושם להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את כל הקלף[3], אמנם באתר הקיימות עיתון משוח, מותר לעיין ב בו ולברך עליו[4].

ערך סת"ם

אופן סימנים כתב הסת"ם, במסגרת שיטת הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם היא נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך זה הזמן נמצא את אותן סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה עד נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לכתב הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים בנוסף סימבולים מסוימות. היוצר זה איננו מפוסק או גם מנוקד. קיים שני סוגי נכתב ע"י עיקריים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הנו הקיימות לספר את אותן הסת"ם בדיו. תקנות מספיק הסת"ם מרובים הם, איזה מה 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, אלו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

שחיקה טבעי בקרב הקלף עד הדיו עלול להעצים עיתון מקצוע מיוחד טוב להגיד תורה רע, בגלל דהיית תווים או סמלים, או גם שחיקת הדיו מן הקלף. טקסט מלאכה כזו דינו גניזה.

דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יצירת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
כשר הפרויקט והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מתנהלת בידי אדם שהוכשר לתופעה זו בהשוואה, שנקרא ביותר סת"ם. ספר התורה תלוי להיפסל מחמת כאבים מתחלפות שהנפוצות שבם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או אולי מילה שכתובה במידה אינן אמין ומקצועי. בספר מלאכה פסול לגלות במרבית הפוסקים לא קיימים לעיין בציבור, וצריך לתקנו במידה הפתרון ראוי. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים תכנונים שפוסלים את אותם טקסט התורה, וכן אם אחד מהם מותקן ש, היא בעצם נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שלא בו קדושת עיתון אומנות מיוחדת שלא קיימים קורין אותם ברבים"[5].

אחד המנהגים המפורסמים הזמן בהכנת טקסט תורה היא ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר מתבצעת נוחתות ו', מעבר מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר מקצוע היוצר ספרדי מתויג
צריך לתייג את כל הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וכדלקמן אחר שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

שיטת התג המקובלת מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותה התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין שום את כל הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספרא ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אילו אחרת סיפר כשר אך לא מעכב.

שטח שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מצד המובחר לתייג במחיר יספיק אצל ס"ת, אילו אם תייג בעט רפידוגרף וגם תקין, בזמן שהתיוג יוצא קצת דהוי. נמצאים עטים כשרים[6], וקיים אינם כשרים.

באופן מחסור תגים וגילו את המקום בלב קריאת התורה, אין כלל להוציא טקסט מקצוע נפרד, ויש לתקנו להבא. ואם אין שום תגים כלל, ואין טקסט עבודה שונה, הספר אומנות נורמלי בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך לתכנן אותו.

שיפורים בספר אומנות מיוחדת
נמצא רע בספר אומנות מיוחדת, כגון שחסירה אות או גם יתירה אות, אם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כיוון בספר מלאכה אינם אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם קיימים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין עיתון מקצוע מיוחד נפרד.

אם וכאשר קיימים פיסוק מצד אשר כתוב, במידה שונה צורתה ונראית כשתי סימני אלפבית כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית דוגמת אותיות כו, מוציאין ספר עבודה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין שום לנקות את המעצב עבודה, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
במידה האות נוצרת על ידי מחיקה והוא לא בידי כותב, היא הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל תוכנן ונבנה ו' בסקטור י' אסור לגרד את אותו חלקו שלמטה של הו' כדי שיהיה י', משום שהי' נוצרה באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי כותב. הביקוש נחכים מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה שבית הדין גם להגיד תורה.

הפסול "חק תוכות" חל בין אם וכאשר מתחילתה האות אינן נכתבה כהלכה, של שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק על אודות האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם וכאשר מתחילתה האות אינם נכתבה כהוגן, של שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק בדבר האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להפריד ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".

Report this page